ארז אוזן/תושב חדש

אוצר - עתר גבע

Please don't let me be misunderstood

.זה לוקח זמן

המבט מתעצב ומנסה לעכל. תובנות מחלחלות, בהירות מתחלפת בטשטוש של חושים,

.וחוזר חלילה

המבט של ארז אוזן על הסביבה בה הוא חי ובה הוא מצייר יכול להטעות את הצופה

בהתחלה, נדמה לך שאתה מכיר, ואז, כמו בסחרחורת, משהו לא מסתדר בזווית של העין(רגע, זה מפה? זה משם? אתה מוצא עצמך שואל..), ואתה מוצא עצמך נמשך אל תוך .התמונה, מבקש לחקור את הנופים, את המרצפות, את המבע של הכלב המשוטט

ארז אוזן מציג חבורת ציורים המאפשרת לצופה לחוות קיבוץ מעיניים חדשות, מרעננות, של תושב ארעי ששואל שאלות ומתבונן בעיניים חוקרות, עיניים מודעות לסביבתו, למי .שהוא, להיסטוריה האישית שלו

אותן עיניים רעננות רואות את הניואנסים שהתושבים הותיקים הפסיקו לראות, הן מבחינות בצבעים, ברעיונות, ביישום של רעיונות, בשאריות של כוונות. העיניים הללו מיטיבות לזהות מסורת ושברה, הן חדות מספיק בשביל לייצר לצופה משמעות של 'מעבר למלים'.

ארז אוזן מייצר קולאז', חיבור של נופים, חיבור של משמעויות והוא עושה זאת מתוך השקט שבו הוא נע, מעין אדישות אגבית שמאפשרת לו לקחת משקפיים של אנתרופולוג מבלי להיות מרוחק. כך הוא מייצר לעצמו בציור זמן משלו. וזוהי נקודה חשובה:

כי לוקח זמן לתושב חדש להפסיק להיות חדש. לפעמים כל החיים לא מספיקים להפסיק 

.להיות חדש

כי אתה מגיע למקום חדש, מקום קטן.

כי אתה מביא את עצמך, את עולמך , את ההיסטוריה שלך למקום החדש ומקווה שהעימות, ש'התאונה החזיתית' הזו תתרחש במהירות איטית. שתהיה שם כרית שתעזור לרכך את

.המכה

פגישה עם עולם החדש היא תמיד מורכבת ומייצרת סיפורים, ובגלל זה חשובה כל כך למעשה האמנות, למעשה הציור שפעם אחר פעם נדרש  'לתפוס את הרגע'.

אצל ארז אוזן, המבט הסקרן והיד הציורית הרגישה יצרו הזמנה לטיול בעולמו של תושב

 .חדש

.אתם מוזמנים לטיול,  זה לוקח זמן

 

עתר גבע, אוגוסט 2019.